שיכונים, לא מה שחשבתם, וגם סיור בשיכוני מצפה רמון

המהפכה התעשייתית באירופה שינתה את דפוסי המגורים של המוני הכפריים שעברו לגור בערים הגדולות בקרבת מפעלי הייצור. כדי לאכלס את פועלי הייצור החדשים החלו להבנות  בנייני השיכון בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים.

המאפיין הבולט בדירות השיכון הוא המודולריות, דירות זהות לחלוטין  באותו מבנה. מבנים זהים, רכיבים בניה זהים: דלתות, חלונות, אינסטלציה, מטבחים.

ערך שיכונים בוויקיפדיה

השיכונים הראשונים בישראל נבנו  בעליה החמישית, הגדולה בעליות  שכללה 250,000 עולים (בשנים  1931-6 ת"א וחיפה צמחו פי 3).

המכרז לשכונות עובדים הוכרז בשנת 1927 כדי לתת מענה בדיור לציבור הפועלים חברי ההסתדרות. על קרקע בבעלות קק"ל הוקמו מעונות עובדים לפקידים ולאליטה, במבנים משותפים בערים.  לפועלים  בקריות עמל, במבנים בודדים עם חצר למשק עזר בפריפריה, (קריית בורוכוב, קריית חרושת קריית היובל, קריית אליעזר וכו').

המבצע הייתה חברת שיכון של ההסתדרות. רמת הבינוי הייתה נמוכה יותר ביחס לבניה הפרטית. רמת התכנון הקהילתי והפתוח הסביבתי הייתה טובה בהרבה. הבניה הייתה יעילה וזולה יותר עם ייצור מודולרי עם פריטים סטנדרטים.

בתל אביב נותרו עד היום  20 בנינים מטיפוס מעונות עובדים בארבעה אתרים שונים בעיר.

ערך מעונות עובדים בויקיפדיה

לאחר הקמת המדינה הגדיר ראש הממשלה דוד בן גוריון, במרץ 1949 בכנסת את בניית השיכונים הציבוריים במדינה כדרך להשגת 3 מטרות: הקמת שיכוני עולים, הפניית עולים להתישבות ועקירת נגע בעיות הצפיפות והתחלואה במשכנות העוני.

בנייני השיכון הוקמו בעיקר בפריפריה ובשולי הערים הוותיקות ע"י מספר חברות בניה. חברת עמידר מכרה דירות לזוגות צעירים ומשפחות שגרו בצפיפות כאשר 60% מכלל הוצאות הבניה שולמו בתשלומים קבועים ו-40% הנותרים בהלוואה ממשלתית לא צמודה ל 20 שנה.

השיכון הציבורי שנבנה עם סובסידיה ציבורית  נבנה  בבניינים מתועשים עם דירות מינימום בשטח 25-39 מ"ר ודירות לוקסוס בשטח  60-65 מ"ר.

המבנים היו מתועשים עם חלקי בניין יצוקים מראש ופרטי בניין מתועשים המגיעים מוכנים לאתר הבניה בדוגמאות סטנדרטיות שנקראו "מפרט משרד השיכון" לדוגמה סבכות לאוורור והצללה "פריקסטים" ששמשו אמצעי דקורטיבי במעטפת הבניין.

שיטות בניה מתועשות ומהירות הובאו מחו"ל מהחברות שבנו שיכונים לחיילים ולמעמד הביניים לאחר מלחמת העולם השניה. לדוגמה קבוצת יבנה  תעשיות בניינים בע"מ ייצרה בתי מגורים להרכבה לפי שיטת "בלנסי" מצרפת עם קירות חוץ מבטון עם שכבות בידוד טרומי, צנרת אינסטלציה סניטרית מוכנסת לקירות בתהליך הייצור.   

לפי "שיכון וקליטה בישראל" בהוצאת גדיש 1955 שנכתב ע"י חיים דרין  נבנו עד שנת 1955 103 אלף דירות  .

לאחר קום המדינה נבנה דיור ציבורי בשכונות וערים שלמות במסגרת  תוכנית אב כוללת של אגף התכנון שהיה כפוף ישירות לראש הממשלה. (תוכנית שרון על שם אדריכל אריה שרון שעמד בראש אגף התכנון).

היה זה מגה פרויקט לאומי שהצליח לדאוג לדיור לכל העולים ששוכנו באוהלים במהלך כל תקופת הבניה.

בשנים אלו הדיור הציבורי היווה כמחצית מהיצע הדיור במדינה!

עד סוף שנות ה-50 נבנו כ-200,000 דירות (בנוסף לכ-60,000 דירות ארעיות).

הבנייה הציבורית בשנות ה-50 הקיפה 57.5% משטח הבנייה למגורים ו-72% מכלל התחלות הבנייה.

בשנות השישים המדינה העדיפה למכור את הדירות הציבוריות ועודדה בעלות פרטית ע"י הנחות וסבסוד משכנתאות במטרה להקל על עומס התקציב לניהול השיכונים.

עד סוף שנות ה- 60 עברו לבעלות הדיירים כ-50% מכלל הדירות, והיתרה הושכרה לעולים ב-50% משכר הדירה בשוק הפרטי.

בשנות השבעים החלה ירידה בביקוש בשל הסטיגמה שדבקה בדיור הציבורי  וגבר הביקוש לרכישת דירות מקבלנים פרטיים.

המדינה עברה מסיוע בתחום ההיצע להתערבות בצד הביקוש.

מלאי הדירות הציבוריות התדלדל, והמעורבות הממשלתית ביוזמת הבנייה הציבורית דעכה עד לעלייה הגדולה מברה"מ (1989)

 דירות המשיכו להימכר לשוק הפרטי ללא בניה מקבילה לשימור היצע הדיור הציבורי.

עד פרוץ משבר הנפט בשנת 1973 המדינה הובילה בניהול ריכוזי סיפוק שירותים ותשתיות יצרניות כולל דאגה לשיכון ציבורי. המדינה הציעה מענקים  ומשכנתאות לדיור, בגלל האינפלציה הגבוה היו  אלו "מתנות" שקבלו כל מקבלי המשכנתאות.

לאחר משבר הנפט המדינה מפסיקה לספק שירותים שספקה בעבר וייזמים פרטיים הם מספקי הדיור.
במצפה רמון נבנו שני שכונים חדשים לקראת פינוי ימית בשנת 1982. שכונת השיש, הדרומית ביותר בעיר, שבה מבנים בני 4 קומות, עם ציפוי שיש, קרוב מאוד למכתש רמון.  והשכונה החדשה שכללה קוטגים בקצה הצפוני של מצפה רמון

בעבר נתנו הקלות ועזרה, כולל הלוואה לא צמודה בתקופת אינפלציה גבוהה שהקלה מאוד על מקבלי הלוואות לא צמודות. 
הצעירים של היום נאלצים לקנות דירות יקרות בהלוואות צמודות וזאת בהחלט משימה קשה יותר.

בניני השיכון בני שתיים עד ארבע קומות הולכים ונעלמים בערים גדולות והמבוססות. קיימת כדאיות כלכלית לפרויקטים מסוג פינוי בינוי ותמ"א 38 שבעקבותיה נהרסים מבנה שיכון בקצב הולך וגובר.

ככל שתשתית הכבישים המהירים והרכבות משתפרת ומקצרת מרחקים לגוש דן, וככל שנבנים יותר מרכזי תעסוקה בפריפריה,  ישובים מרובי שיכונים מתחזקים וגם בהם גדלה הכדאיות הכלכלית להריסת מבני שיכון.

באר שבע ודרום הארץ נמצאים  בתנופת פיתוח בעקבות הקמת עיר הבה"דים והתוכניות להעברת יחידות המודיעין והמחשבים..

אם תוכנית הממשלה לרכבת מת"א לאילת, תוך שעתיים  תתממש גם דימונה יכולה לגדול ולהתחזק וגם בה יהיה כלכלי להפעיל תמא 38 (נקודה חשובה - צריך לקרב את תחנת הרכבת למרכז דימונה)
העיירה הקטנה ירוחם (עשרת אלפים תושבים) קרובה מאוד לעיר הבהדים ולתחנת הרכבת ומסוף האוטובוסים שיוקמו בשנים הקרובות ליד עיר הבדים.   לירוחם פוטנציאל גידול גבוהה  

מצפה רמון השכנה והמבודדת  הוא יישוב ייחודי מבחינת שימור בנייני שיכון.

 במאמר בנייני השיכון של מצפה רמון מוצגים שרטוטים מתיקי ההנדסה ותמונות בנייני השיכון של   מצפה רמון. 
מצפה רמון, ישוב בהמתנה  מאמר המציג את היסטוריה של מצפה רמון, ונקודת ראייתי את היישוב.
    

גודלה של מצפה רמון (כחמשת אלפים תושבים), בידודה, התמ"א המגבילה את גובה  הבניה ביישוב באופן שמגן בנייני השיכון הקטנים בני 2-4 קומות מבנייה נוספת עליהם מהווים הגנה טובה לשימור השיכונים ביישוב.

בהמשך מוצגות תמונות בנייני השיכון בהתאם לרחובות.

בכתיבת המאמר נעזרתי בהרצאות  ששמעתי  מאדריכלית ד"ר טליה מרגלית ואדריכלית ד"ר קרן מטרני במסגרת  קורסים בתוכנית של תואר שני באדריכלות שימור של הטכניון. ובעבודה של אורי סופר ורועי פלפל במסגרת  קורס  נושאים מתקדמים בניהול הבנייה (מרצה: אלי רונן).