Thursday, May 23, 2013

התחרות לתכנון שיקום מחצבת שפיה – ההתנהלות של הקרן לשיקום מחצבות


מינימקס מהנדסים בע"מ יועצים לניהול ותכנון פונקציונלי
                        ת.ד 11571 ר"ג עין משק 28 מצפה רמון  08-6729036   054-4312166   

בארץ קיימות מחצבות רבות המספקות חומרי גלם לייצור בטון, אספלט, אבן לבניה, חול , סיד וכד'. כריית חומרים אלו גורמת לשינוי דרסטי בשטח ומותירה מפגעים סביבתיים בצורת קירות חצובים וחשופים, בורות פתוחים, ערימות עפר וכד'.

בשנת 1978 הוקמה הקרן לשיקום מחצבות שמטרתה לשקם מחצבות שעבודת החציבה בהן הסתיימה.

הקרן פועלת לשיקום המחצבות הנטושות על ידי שיקום נופי, שיקום אקולוגי, התאמת פני השטח לצורך ייעוד למטרה אחרת ושיפור מראה השטח.

הקרן רשאית לממן רק את הפעולות הדרושות להתאמת פני הקרקע לצורך הכשרת השטח לייעוד שייקבע. פעולות אלה כוללות עבודות עפר, גינון והשקייה.

 מחצבת שפיה א' הממוקמת בסמוך לכביש מס'  70 בסמוך לכפר הנוער שפיה . 

המחצבה נצפית מכביש 70 מצפון לכביש,  בין צומת אליקים לצומת פורידיס. במקום נחשף קיר מחצבה באורך של כ- 200 מטר וגובה של כ- 60 מטר. למרגלותיו פועל מפעל לייצור סיד.

בהתחשב במקומה הבולט של מחצבת שפיה א', במראה הקיר החשוף ובהעדר יעוד שנקבע מראש, החליטה הקרן בשנת 2004 לבצע את השיקום על פי רעיונות חדשים שיהיו יצירתיים וישימים גם יחד. נקבע כי הרעיונות יבחרו בתחרות תכנון שהקרן לשיקום מחצבות ורשות הטבע והגנים יארגנו.



כמתכננים ומנהלי פרויקטים של רשות הטבע והגנים, נבחרה מינימקס מהנדסים לארגן ולנהל את התחרות.

אגודת המהנדסים והאדריכלים בתחום אדריכלות נוף התנגדה לתחרות פתוחה לכל סוגי המתכננים ולכן סירבה לנהל את התחרות. הקרן רצתה לקבל רעיונות מכל מיני דיסיפלינות ולכן קבענו במסמכי התחרות  כי רשאי להשתתף אזרח ישראלי ואם הקרן תחליט לבצע את השיקום לפי הרעיון שזכה, יתבקש הזוכה להכין את התכנון המפורט בעזרת מהנדס ואדריכל רשומים בפנקס המהנדסים והאדריכלים. בדיעבד הסתבר כי בשלושת הקבוצות שזכו בתחרות היו אדריכלי נוף.

 נקבע כי בתחרות יהיו שלושה שלבים כדלקמן:

שלב א'
המשתתף יגיש תוכנית רעיונית בפורמט של פנל 100X70 ס"מ, שתתבסס על תוכנית מדידה של האזור שתיכלל במסמכי התחרות אשר המשתתף ירכוש.

לפנל יצורף פירוט עקרונות הרעיון ואומדן עלות ביצוע השיקום.

מתוך התוכניות הרעיוניות שיוגשו בשלב א' יבחרו השופטים בין 5-10 שיעברו לשלב ב'.

אם יוגשו לתחרות מעל 60 תוכניות רעיוניות, יבחרו השופטים עד 25 תוכניות רעיוניות שלגביהן יידרש  חומר נוסף שיכלול תאורים מפורטים בק.מ. 1:500 וחתכים. הקרן תשתתף בכיסוי ההוצאות להכנת המידע הנוסף בסכום של 1,000 ₪ לכל אחת. מתוך התאורים המפורטים שלגביהם יגישו את החומר הנוסף, יבחרו השופטים את המשתתפים שיקודמו לשלב ב'.

שלב ב'
כל משתתף שיעבור לשלב ב' יתבקש להכין תיאור מפורט בק.מ. 1:500 הכולל חתכים נוספים, פרטים עקרוניים נוספים ומודל .
הקרן תשתתף בכיסוי ההוצאות להכנת התוכנית המפורטת והמודל בסכום של 4,000 ש"ח. הסכום יוקטן בהתאם אם הקרן מימנה הכנת תאור מפורט בשלב א'.

שלב הגמר
מבין המשתתפים בשלב ב' יבחרו השופטים עד 3 רעיונות שיזכו בתחרות. פרס שלישי בסך 20,000 ₪ , פרס שני בסך 30,000 ₪ ופרס ראשון בסך 60,000 ₪.

הקרן תכננה להציג את הרעיונות שהוגשו לתחרות בתערוכה שתהיה פתוחה לקהל הרחב. ההחלטה לגבי הרעיונות שיוצגו תהיה של הקרן והשופטים בלבד. הפרסים יחולקו במעמד פתיחת התערוכה.

שימוש בחומר שיוגש לתחרות
לקרן הזכות להציג את הצעות השיקום בתערוכה, באתר האינטרנט של הקרן, בפרסומיה ובכל מקום אחר שתמצא לנכון.

 עקרונות להצעת תכנית השיקום:

   *  הסכום המרבי שהעמידה הקרן למטרת שיקום מחצבת שפיה א' הוא

       10 מליון ₪ (כולל מע"מ). רעיונות שביצועם יעלה על סכום זה לא יוכלו

       לזכות בתחרות, אלא אם המשתתף יציג התחייבות ממקור משלים  

    למימון ביצוע התוכנית.

*  רעיונות המשלבים מרכיבים החורגים מתחום הפעילות המותרת למימון  

   ע"י הקרן עפ"י דין לא יוכלו לזכות בתחרות  אלא אם המשתתף יציג

   התחייבות  ממקור אחר לממן את ביצועם.

*  רעיונות שביצועם כרוך בחריגה מהשטח שהופר ע"י החציבה, לא יוכלו

לזכות בתחרות אלא אם כן המשתתף יציג הסכמת בעל הקרקע באזור

החריגה.

*   אין להציע חציבה נוספת או המשך חציבה באתר .

*   ניתן להציע רעיונות לביצוע בשני שלבים. שלב א' מידי, שלב ב' בעתיד

    לאחר שהמפעל הקיים במקום יתפנה או יפסיק לפעול.
שיקולים לבחירת הזוכים בתחרות
*  רעיון שביצועו משתלב במראה הסביבה ואופייה,
*  רעיון שיטביע את חותמו על הסביבה לשנים רבות,
*  רעיון שאחזקתו תהיה פשוטה ולא יקרה,
*  רעיון שניתן לבצעו תוך עמידה בתקני בטיחות מקובלים,
*  רעיון שלא יפגע במגוון הביולוגי באזור,
*  רעיון שיטפל בכל שטח קיר החציבה,
*   רעיון שלא יגרום לפגיעה בריכוז הנוהגים בכביש 70 הסמוך.

השופטים בתחרות  

 נקבעו שבעה שופטים: אדריכל אורי מילר-אדריכל נוף, מר דודו גרשטיין, אמן, אדריכלית חוה ארליך, ד"ר  נורית השמשוני יפה, פעילה בשמירת איכות הסביבה, ד"ר יעקב ממרן – יו"ר הקרן לשיקום מחצבות, יובל פלד מרשות הטבע והגנים ולאה שנאור מקק"ל.

 התנהלות  התחרות

התקיים סיור במחצבת שפיה א'  ביום ו' 18 בנובמבר  2005.

 הובהר למשתתפים בסיור כי באתר שפיה קימות שלש מחצבות שונות אך רק שפיה א' מיועדת לשיקום:

·         שפיה א' – הקיר ושטח לידו שאליו מתייחסת התחרות, נמצא בתחום השיפוט של זיכרון יעקב.

·         שפיה ב' – אתר פסולת שיופעל 15-20 שנים, נמצא צפונית לשפיה א'.

·         שפיה ג' – אתר חציבה פעיל של מפעל הסיד  יופעל 15-20 שנים וגם הוא נמצא צפונית לשפיה א'.

 להלן השאלות והתשובות שהועלו בסיור:
 1.      ש. האם אפשר לדחות את תאריך הגשת החומר לתחרות?
ת. לא, תאריך ההגשה עד 1 בדצמבר שעה 1200 במשרדי רשות הטבע והגנים, רח' עם ועולמו 3 ירושלים.
 
2.      ש. האם התקיים דיון ציבורי בקשר למחצבה?
ת. לא ידוע לנו על דיון ציבורי.

 3.      ש. האם יש חתך גיאולוגי ונתונים של הקיר?
ת. קיים דו"ח ישן שאותו ננסה לסרוק ולהכניס לאתר התחרות באינטרנט.

 4.      ש. מי בעל הקרקע?
ת. הקרקע היא של מינהל מקרקעי ישראל עם זכות חכירה למפעל אבן וסיד. חלק מהקרקע בשפיה א' פרטית של קרן רוטשילד.

 5.      ש. האם ניתן להציע שימוש ציבורי לקרקע פרטית?
ת. אפשר להציע שימוש ציבורי על הקרקע הפרטית. ייעוד הקרקע הוא תעשיה. ניתן לשנות ייעוד, הכול יעשה בשלב מאוחר יותר ובכפוף לתהליך אשר יתכן ויחייב שינוי התב"ע ורישוי.

6.      ש. מה הפרוצדורה להבאת מממן נוסף לרעיון שיוצג בתחרות?
ת. הקרן מקציבה עד עשרה מליון ש"ח לעבודות השיקום הנמצאות במנדט הפעילות שלה, עבודות אלו כוללות: שיקום נוף, שיקום אקולוגי, התאמת פני השטח לצורך ייעוד למטרה אחרת ושיפור מראה השטח.  מתחרים שיציעו רעיונות בתקציב גבוה יותר, לדוגמה:  אתר נופש עם קיר טיפוס. יצרפו מכתב כוונות (לא התחייבות) של גוף עסקי הרוצה להפעיל את האתר ולהשלים עלויות ביצוע בסעיפי בינוי ושיקום שהקרן אינה מטפלת. השופטים יפעילו שיקול דעת בכדי להחליט  אם הרעיון הינו רעיון שניתן לבצעו ואחזקתו תהיה פשוטה ולא יקרה עבור הקרן לשיקום מחצבות והמועצה המקומית.

7.      ש. כמה זמן המפעל עובד?
ת. 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.

 8.      ש. האם מפעל אבן וסיד נערך לתחרות?

ת. המפעל אינו צד פעיל בתחרות.  המפעל ישתף פעולה בהתאם לתנאי הזיכיון שלו שמחייבים בין השאר את שיקום מחצבת שפיה א' .

 9.      ש. האם קיימים נתוני זיהום אויר בסביבה?
ת. לקרן אין נתונים, ניתן להשיג נתונים במשרד איכות הסביבה.
 

השופטים התכנסו במלון עדן אין  בזיכרון יעקב,  ביום ה' 15 בדצמבר עד יום ו' 16 בדצמבר.

יום חמישי  הוקדש ללימוד 29  העבודות המוצגות ובחירת 5-10 עבודות באופן אישי ע"י כל שופט. הועלו הערות כלליות של השופטים והוחלט כי ביום שישי יערך דיון מפורט על העבודות ויערכו  מספר סבבי בחירה   ודיון .
השופטים החליטו כי גם בשלב הגמר לבחירת הזוכים בתחרות לא יוצגו שמות המשתתפים לשופטים. השמות יתפרסמו ע"י מינימקס מהנדסים, רק לאחר בחירת הזוכים בתחרות.
ביום שישי  נערכו ארבעה סבבי דיון ובחירה כדלקמן:
סבב 1 
הוחלט  לא להעלות לשלב הגמר את העבודות ששום שופט לא המליץ לדון בהן.
דהיינו 7 עבודות, כך שנותרו לדיון 22 עבודות.

סבב 2 
בסבב זה הוחלט לדון בעבודות שרק שופט אחד המליץ להעלות לדיון, הוחלט כי השופט היחיד שהמליץ יהיה זה שינמק מדוע לדעתו יש להעלות את ההצעה לשלב הגמר.
הוחלט  לא להעלות לשלב הגמר 6 עבודות נוספות, כך שנותרו לדיון 16 עבודות.

סבב 3  
הוחלט כי ההצעות שיש בעדם 4 שופטים ומעלה עולות לשלב הגמר.
מתוך 16 ההצעות שנותרו לדיון נבחרו 6 הצעות שיעלו לשלב הגמר.
נותרו 10 הצעות שמתוכן הוחלט לבחור 4 הצעות נוספות שיעלו לשלב הגמר.

סבב 4
בסבב זה היה דיון בעשר עבודות שמהן  יש לבחור מכסימום 4 הצעות שיעלו לשלב הגמר.
מתוך 10 ההצעות שנותרו לדיון הוחלט להעלות 4 עבודות נוספות לשלב הגמר. כך שסה"כ נבחרו 10 עבודות שעולות לשלב הגמר.
 
בהודעה שהוציאה מינימקס מהנדסים התבקשו העולים לשלב הגמר מהשופטים :

1 – רצוי להמעיט באלמנטים מסחריים.

2 – לאור המשך פעילות המפעל בסמוך למצוק, רצוי להגביל את מספר המבקרים 
       באתר המשוקם.

3 - בתכנון רצוי להדגיש התרומה לקהילה על היבטיה השונים .

 בהתאם לתנאי התחרות לשלב הגמר העולים לשלב הגמר הכינו תיאור מפורט בק.מ. 1:500 הכולל חתכים, פרטים עקרוניים נוספים ומודל.

 מועד ההגשה היה עד יום שני 27 במרץ 2006 שעה 12:00  במשרדי הקרן לשיקום מחצבות .
 
השופטים התכנסו ביום חמישי 30 במרץ 2006 בשעה 12:00 וביום שישי בבקר באולם הוועדה המקומית שומרון במדרחוב  זיכרון יעקב.

השופטים החליטו כי גם בשלב הגמר לבחירת הזוכים בתחרות לא יוצג שם המשתתפים לשופטים. השמות יתפרסמו רק לאחר בחירת הזוכים בתחרות.

נערכו ארבעה סבבי דיון ובחירה כדלקמן:

סבב 1   נבחרו 6 עבודות  לסבב דיונים נוסף.

 סבב 2  נבחרו 5 עבודות  לסבב דיונים נוסף.

 סבב 3  נבחרו 3 העבודות הזוכות בשלושת הפרסים  לסבב דיונים נוסף.

 סבב 4  נבחרה הצעה מספר 142 לזוכה בתחרות . הצעה מספר 143 מקום שני הצעה מספר 191 למקום השלישי.

נימוקי השופטים:

מקום ראשון

עבודה מעודנת ומתוחכמת עם ערכים אדריכליים מעניינים ואסטטיים  , המציעה פתרון  ידידותי למחצבת שפייה במגבלות התקציב.

ההצעה מתייחסת אל "פצע" החציבה כעובדה קיימת ואיננה מנסה לבנות מערכת הסתרה או איפור מלאכותי .

תחת זאת היא מאמינה שיש להדגיש את אופיו המיוחד של המקום ולהוסיף לו מעין "תכשיט".

למרגלות החציבה תוכנן מסלול מעניין רצוף אירועים ,הגורם למבקר לשהות במקום ולחוות  את החורשה, הצמחייה, המים, הנוף וכדומה . הוא כולל גם מסלול טיפוס על ההר ששיאו בפריסקופ ענק המקרב את המטייל אל הסביבה הרחוקה וגם מהווה ציון בולט בנוף.

ההצעה נמנעת מלהשקיע הון עתק בהחזרת המצב לקדמותו , אלא מבקשת לקרב אנשים אל האתר.

מקום שני

 העבודה שנותנת מענה מצוין לכל הקריטריונים שהוגדרו.

הצעה המתחברת היטב לטבע ומקדמת תהליכים של שיקום הדרגתי. 

העבודה רגישה ואוהדת את הטבע ונוף המצוק.

מקום שלישי

הצעה מגובשת המציגה פתרון המשאיר את המצוק כפי שהוא ומאיר אותו בספוטים עם אפקט יפה ואסטטי.

הצעה אוניברסלית שיכולה לתת פתרונות שיקום גם למחצבות אחרות  בארץ.

לאחר שנבחרו הזוכים חשף ג'וני ממינימקס מהנדסים את שמות המשתתפים והזוכים:

 

מקום ראשון משתתף  142 – רפי רייש אדריכלים – רפי רייש, נעמה שריד ותמיר יהודה.
הצגת הפרויקט מאתר הבית של רפי רייש אדריכלים
 
מקום שני משתתף 143  - אדריכלית יעל המרמן, אדריכלית יוליה גרינברוג ואדריכל  עמיר בלבן.

 
מקום שלישי  משתתף 191 - משרד משה לנר דוד אלחנתי אדריכלות נוף  בשיתוף עם רלי דה פריס אמנית ואדריכלית נוף. אדריכלית נוף  אחראית במשרד לנר אלחנתי - ארנה סירקיס


העבודות הוצגו בתערוכה שהתקיימה בתחנת הכוח רידינג בת"א באולם הגדול שאינו בשימוש. פתיחת התערוכה התקיימה בתאריכים 18 עד 27 לדצמבר 2005.


עד היום, 8 שנים אחרי פרסום תוצאות התחרות  לא בוצע הפרויקט ומחצבת שפיה נותרה כפצע בנוף.
 
מצורפים פרסומים מהאינטרנט שהמכנה המשותף שלהם הוא ביקורת על הקרן לשיקום מחצבות



 

 

 

Monday, May 13, 2013

שיכונים, לא מה שחשבתם, וגם סיור בשיכוני מצפה רמון


המהפכה התעשייתית באירופה שינתה את דפוסי המגורים של המוני הכפריים שעברו לגור בערים הגדולות בקרבת מפעלי הייצור. כדי לאכלס את פועלי הייצור החדשים החלו להבנות  בנייני השיכון בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים.
המאפיין הבולט בדירות השיכון הוא המודולריות, דירות זהות לחלוטין  באותו מבנה. מבנים זהים, רכיבים בניה זהים: דלתות, חלונות, אינסטלציה, מטבחים.

השיכונים הראשונים בישראל נבנו  בעליה החמישית, הגדולה בעליות  שכללה 250,000 עולים (בשנים  1931-6 ת"א וחיפה צמחו פי 3).
המכרז לשכונות עובדים הוכרז בשנת 1927 כדי לתת מענה בדיור לציבור הפועלים חברי ההסתדרות. על קרקע בבעלות קק"ל הוקמו מעונות עובדים לפקידים ולאליטה, במבנים משותפים בערים.  לפועלים  בקריות עמל, במבנים בודדים עם חצר למשק עזר בפריפריה, (קריית בורוכוב, קריית חרושת קריית היובל, קריית אליעזר וכו').
המבצע הייתה חברת שיכון של ההסתדרות. רמת הבינוי הייתה נמוכה יותר ביחס לבניה הפרטית. רמת התכנון הקהילתי והפתוח הסביבתי הייתה טובה בהרבה. הבניה הייתה יעילה וזולה יותר עם ייצור מודולרי עם פריטים סטנדרטים.
בתל אביב נותרו עד היום  20 בנינים מטיפוס מעונות עובדים בארבעה אתרים שונים בעיר.

לאחר הקמת המדינה הגדיר ראש הממשלה דוד בן גוריון, במרץ 1949 בכנסת את בניית השיכונים הציבוריים במדינה כדרך להשגת 3 מטרות: הקמת שיכוני עולים, הפניית עולים להתישבות ועקירת נגע בעיות הצפיפות והתחלואה במשכנות העוני.

בנייני השיכון הוקמו בעיקר בפריפריה ובשולי הערים הוותיקות ע"י מספר חברות בניה. חברת עמידר מכרה דירות לזוגות צעירים ומשפחות שגרו בצפיפות כאשר 60% מכלל הוצאות הבניה שולמו בתשלומים קבועים ו-40% הנותרים בהלוואה ממשלתית לא צמודה ל 20 שנה.
השיכון הציבורי שנבנה עם סובסידיה ציבורית  נבנה  בבניינים מתועשים עם דירות מינימום בשטח 25-39 מ"ר ודירות לוקסוס בשטח  60-65 מ"ר.

המבנים היו מתועשים עם חלקי בניין יצוקים מראש ופרטי בניין מתועשים המגיעים מוכנים לאתר הבניה בדוגמאות סטנדרטיות שנקראו "מפרט משרד השיכון" לדוגמה סבכות לאוורור והצללה "פריקסטים" ששמשו אמצעי דקורטיבי במעטפת הבניין.

שיטות בניה מתועשות ומהירות הובאו מחו"ל מהחברות שבנו שיכונים לחיילים ולמעמד הביניים לאחר מלחמת העולם השניה. לדוגמה קבוצת יבנה  תעשיות בניינים בע"מ ייצרה בתי מגורים להרכבה לפי שיטת "בלנסי" מצרפת עם קירות חוץ מבטון עם שכבות בידוד טרומי, צנרת אינסטלציה סניטרית מוכנסת לקירות בתהליך הייצור.   

לפי "שיכון וקליטה בישראל" בהוצאת גדיש 1955 שנכתב ע"י חיים דרין  נבנו עד שנת 1955 103 אלף דירות  .
לאחר קום המדינה נבנה דיור ציבורי בשכונות וערים שלמות במסגרת  תוכנית אב כוללת של אגף התכנון שהיה כפוף ישירות לראש הממשלה. (תוכנית שרון על שם אדריכל אריה שרון שעמד בראש אגף התכנון).
היה זה מגה פרויקט לאומי שהצליח לדאוג לדיור לכל העולים ששוכנו באוהלים במהלך כל תקופת הבניה.
בשנים אלו הדיור הציבורי היווה כמחצית מהיצע הדיור במדינה!
עד סוף שנות ה-50 נבנו כ-200,000 דירות (בנוסף לכ-60,000 דירות ארעיות).
הבנייה הציבורית בשנות ה-50 הקיפה 57.5% משטח הבנייה למגורים ו-72% מכלל התחלות הבנייה.

בשנות השישים המדינה העדיפה למכור את הדירות הציבוריות ועודדה בעלות פרטית ע"י הנחות וסבסוד משכנתאות במטרה להקל על עומס התקציב לניהול השיכונים.
עד סוף שנות ה- 60 עברו לבעלות הדיירים כ-50% מכלל הדירות, והיתרה הושכרה לעולים ב-50% משכר הדירה בשוק הפרטי.

בשנות השבעים החלה ירידה בביקוש בשל הסטיגמה שדבקה בדיור הציבורי  וגבר הביקוש לרכישת דירות מקבלנים פרטיים.
המדינה עברה מסיוע בתחום ההיצע להתערבות בצד הביקוש.
מלאי הדירות הציבוריות התדלדל, והמעורבות הממשלתית ביוזמת הבנייה הציבורית דעכה עד לעלייה הגדולה מברה"מ (1989)
 דירות המשיכו להימכר לשוק הפרטי ללא בניה מקבילה לשימור היצע הדיור הציבורי.

עד פרוץ משבר הנפט בשנת 1973 המדינה הובילה בניהול ריכוזי סיפוק שירותים ותשתיות יצרניות כולל דאגה לשיכון ציבורי. המדינה הציעה מענקים  ומשכנתאות לדיור, בגלל האינפלציה הגבוה היו  אלו "מתנות" שקבלו כל מקבלי המשכנתאות.

לאחר משבר הנפט המדינה מפסיקה לספק שירותים שספקה בעבר וייזמים פרטיים הם מספקי הדיור.
במצפה רמון נבנו שני שכונים חדשים לקראת פינוי ימית בשנת 1982. שכונת השיש, הדרומית ביותר בעיר, שבה מבנים בני 4 קומות, עם ציפוי שיש, קרוב מאוד למכתש רמון.  והשכונה החדשה שכללה קוטגים בקצה הצפוני של מצפה רמון
בעבר נתנו הקלות ועזרה, כולל הלוואה לא צמודה בתקופת אינפלציה גבוהה שהקלה מאוד על מקבלי הלוואות לא צמודות. 
הצעירים של היום נאלצים לקנות דירות יקרות בהלוואות צמודות וזאת בהחלט משימה קשה יותר.
בניני השיכון בני שתיים עד ארבע קומות הולכים ונעלמים בערים גדולות והמבוססות. קיימת כדאיות כלכלית לפרויקטים מסוג פינוי בינוי ותמ"א 38 שבעקבותיה נהרסים מבנה שיכון בקצב הולך וגובר.
ככל שתשתית הכבישים המהירים והרכבות משתפרת ומקצרת מרחקים לגוש דן, וככל שנבנים יותר מרכזי תעסוקה בפריפריה,  ישובים מרובי שיכונים מתחזקים וגם בהם גדלה הכדאיות הכלכלית להריסת מבני שיכון.
באר שבע ודרום הארץ נמצאים  בתנופת פיתוח בעקבות הקמת עיר הבה"דים והתוכניות להעברת יחידות המודיעין והמחשבים..
אם תוכנית הממשלה לרכבת מת"א לאילת, תוך שעתיים  תתממש גם דימונה יכולה לגדול ולהתחזק וגם בה יהיה כלכלי להפעיל תמא 38 (נקודה חשובה - צריך לקרב את תחנת הרכבת למרכז דימונה)
העיירה הקטנה ירוחם (עשרת אלפים תושבים) קרובה מאוד לעיר הבהדים ולתחנת הרכבת ומסוף האוטובוסים שיוקמו בשנים הקרובות ליד עיר הבדים.   לירוחם פוטנציאל גידול גבוהה  
מצפה רמון השכנה והמבודדת  הוא יישוב ייחודי מבחינת שימור בנייני שיכון.
 במאמר בנייני השיכון של מצפה רמון מוצגים שרטוטים מתיקי ההנדסה ותמונות בנייני השיכון של   מצפה רמון. 
מצפה רמון, ישוב בהמתנה  מאמר המציג את היסטוריה של מצפה רמון, ונקודת ראייתי את היישוב.
    
גודלה של מצפה רמון (כחמשת אלפים תושבים), בידודה, התמ"א המגבילה את גובה  הבניה ביישוב באופן שמגן בנייני השיכון הקטנים בני 2-4 קומות מבנייה נוספת עליהם מהווים הגנה טובה לשימור השיכונים ביישוב.
בהמשך מוצגות תמונות בנייני השיכון בהתאם לרחובות.

בכתיבת המאמר נעזרתי בהרצאות  ששמעתי  מאדריכלית ד"ר טליה מרגלית ואדריכלית ד"ר קרן מטרני במסגרת  קורסים בתוכנית של תואר שני באדריכלות שימור של הטכניון. ובעבודה של אורי סופר ורועי פלפל במסגרת  קורס  נושאים מתקדמים בניהול הבנייה (מרצה: אלי רונן).