Tuesday, June 18, 2013

שכונת מונטיפיורי בתל אביב

בהמשך יוצגו צילומי כל המבנים התעשיתיים בשכונת מונטיפיורי
מבחינתי איזור המגורים פחות מעניין משתי סיבות: הוא מהווה חלק קטן משטח השכונה, ומה שחשוב את עתידה של השכונה יקבעו השינויים והפיתוח שיתרחשו באזור התעשייתי.
יתכן שהצריף ברחוב בית הילל 15 הוא המבנה העתיק ביותר בשכונה.


  
בעבודה שהכנתי במסגרת לימודי שנה א', תואר שני באדריכלות שימור,  בקורס של אדריכלית ד"ר טליה מרגלית -  "תכנון, פיתוח ופוליטיקה עירונית". הגעתי למסקנה כי השכונה לא הצליחה להתפתח כשכונת מגורים. כמו כל השכונות שאינן בצפון ושאינן כלולות בשטח ההיסטורי של אחוזת בית.
הסיבה העיקרית היא פיתוח העיר צפונה בלבד. משפט המפתח הוא : "חולות של זהב בצפון והזנחה ועוני בדרום – מאז ומתמיד".
כמו כן הגעתי למסקנה כי אזור התעשיה הקלה בשכונה ימשיך להתקיים. השכונה תמשיך להיות מרכז המוסכים וחנויות החלפים הגדול בארץ, והמועדונים ובתי הקפה ימשיכו להתקיים.

בילדותי עבדתי כשליח בחנות החלפים של אבי "אוטוזול" שנפתחה בתחילת שנות החמישים ברחוב שונצינו 1 פינת יצחק שדה. כשהתחלתי במחקר על  אזור המוסכים, המלאכה והתעשיה הקלה  בשכונת מונטיפיורי. תהיתי מדוע ממשיך האזור להיות מוקד לטיפולים ברכב, ומאכלס בקרבת שכונת המגורים מועדונים, מכוני עיסוי ומוקדי בילוי פעילים.
התעמקות  בהסטוריה של השכונה הבהירו לי שחוסר ההתפתחות הינו מכנה משותף לכלל השכונה ועלי להרחיב את המחקר לכל השכונה כמקשה אחת. מאז הקמתה, שכונת מונטיפיורי, הייתה שונה לחלוטין מהעיר הבורגנית ת"א. השכונה ממוקמת במקום הלא נכון מכיוון שת"א התפתחה צפונה.

השכונה החמיצה את הגידול של שנות העשרים בת"א, נשארה מלוכדת עם וועד חזק אך מבודדת מאוד עם מעט תושבים. בין השנים 1928-38 הוכנה ויושמה תוכנית גדס 58 שהתוותה את פיתוח מרכז העיר וצמיחה צפונה, השכונה עדיין עצמאית ואינה נכללת בשטחי ת"א.  השכונה החמיצה גם את העלייה החמישית בשנות השלושים שהיתה הגדולה בעליות והוסיפה מאה אלף עולים לתל אביב. בין השנים 1931-35 צמחה ת"א פי שלוש, הצמיחה פסחה על המגורים בשכונה, לעומת זאת התעשיה גדלה.

בשנת 1943 סופחה השכונה לת"א. לאחר הקמת המדינה קבלה שטח נוסף מצפון שהיה שיך לשרונה. בשנת  1952 בתוכנית הורביץ  שכונת מונטיפיורי מקבלת תב"ע של אזור מלאכה ואחסנה בנוסף למגורים. זאת החלטה שחרצה את גורל השכונה להמשיך להתנוון כשכונת מגורים. גם גלי הבניה אחרי קום המדינה, אחרי מלחמת ששת הימים, בראשית שנות התשעים וגם אחרי 2002 פסחו על השכונה וחלק המגורים המשיך להתנוון. החל משנת 2009 מתחיל בינוי של בנייני דירות חדשים בסביבת שד' יהודית, בחלק המגורים הצפוני של השכונה.




מה שנלמד בהרצאות אדר' ד"ר טליה מרגלית מסכמים את עיקר הבעיה של השכונה:
חלוקת הקרקעות בת"א – 45% קרקע מדינה, 25% קרקע עירונית, 30% קרקע פרטית. כך שבת"א מעורבות גבוה מאוד של העירייה וגורמים מתווכים אזרחיים.
 ומשפט המפתח: "חולות של זהב בצפון והזנחה ועוני בדרום – מאז ומתמיד"

ציטוט  מתוכנית האב שהוכנה בשנת  2009 ע"י צוות  לרמן אדריכלים:
 " 23% מאוכלוסית השכונה בטיפול רשויות הרווחה לעומת 7% בצפון ת"א ו 0.9% באזורי חן"

אני מקווה כי ימשך התהליך של בניית בתים חדשים בשכונה ההיסטורית, יוסבו כמה שיותר בנייני משרדים ותעשיה לדירות לופט, מועדוני המין יהפכו לתאטראות פרינג' כמו "תמונע" ברחוב שונצינו, ותממשך התחזית של הפיכת שכונת מונטיפיורי לסוהו של ת"א.
שכונת מונטיפיורי היא שכונה ייחודית בעיר ת"א יפו מכיוון שהיא מוקפת מארבעת צדדיה בעורקי תחבורה ראשיים. 
מצפון – רחוב גבעת התחמושת המקשר בין דרך השלום  וקפלן
מדרום – רחוב יצחק שדה
ממערב – רצף הרחובות דרך בגין המסגר
ממזרח – נחל איילון שהתוואי שלו כיום בנתיבי איילון

מכל עבריה של שכונת מונטיפיורי תוכניות מע"ריות קיימות, מאושרות ובתהליכי תכנון של רבי קומות בעיקר עבור משרדים.
מדובר בעשרות אלפי עובדים שיאכלסו את המגדלים הבנויים והנבנים מכל עבריה של השכונה: אלו שכבר נבנו ברחוב יגאל אלון וברחוב המסגר ואלו שיבנו בחלק הדרומי של רחוב יצחק שדה ובמסגר בפרויקט דרום הקריה. השטחים: 
מדרום – רחוב יצחק שדה
ממערב – רצף הרחובות דרך בגין המסגר
ממזרח – נחל איילון שהתוואי שלו כיום בנתיבי איילון
נקודה חשובה  היא הרכב הבעלויות על אדמות השכונה: שילוב של אדמות פרטיות ובבעלות העירייה. הקרקע בבעלות העירייה מרוכזת ברצועה מוגדרת בין הרחובות האחים מסלאויטה וההמשך לכיוון מערב , מצפון,  ותושיה מדרום, ובכל השטח בצפון הקרוב לתחנת הרכבת השלום.
בהתאם למידע שאספתי מניתוח המצב הקיים בתוכנית האב, בעלויות הקרקע מתחלקות כדלקמן:
שטח ציבורי, עירייה וחברות בנות – 42%
שטח פרטי – 33%
שטח פרטי + ציבורי – 2%
אין מידע (אדמות נפקדים) – 23%

































































































































































































































































































































































































































































































































































































































































No comments:

Post a Comment